יום בארושה התחלנו 40. חלק חזרו בסוף ההתנדבות. חלק ספארי. חלק זנזיבר. חמישה לקילי וכשחלף הזמן כל אחד התפזר לכיוונו. נותרתי לבד. אז בוקר יום שבת אכלנו ארוחת בוקר אחרונה ביחד אני, אברהם ודנה. אני רציתי לעבור למלון רגוע יותר אז מצאתי את Tulia retreat and spa שנמצא קצת מחוץ למרכז העיר. ג׳קסון סידר לי הזמנה והצטרפתי לאבן ודנה ואברהם בהסעה לשדה. הורידו אותי במלון ונפרדנו בסרטון הפרידה המסורתי. נשארתי במלון קצת להבין מי נגד מי. סוף סוף מלון סביר עם מים חמים זורמים ובלי רעש אינסופי. אבל גם כאן יש באגים.. טלויזיה לא עובדת ואין שלט למזגן. בקטנה כן אבל כאילו שבטנזניה לא סוגרים הכל הכל הרמטית עד הסוף. הם אלופים בלפתור בעיות כשהן מתעוררות אבל פחות במניעתן מראש. פולה פולה. פגשתי במלון את ג׳יימס שהציג עצמו כמנהל המלון. שאלתי אותו על ה cultural heritage center והוא בשמחה הציע לקחת אותי באוטו שלו. ברגע ששמע שאני מישראל מייד התלהב. אגב כל הטנזנים חובבי ישראל מושבעים. בייחוד הנוצרים. גם ברחובות ראינו מלא דגלי ישראל ודוכנים של הכנסייה עם דגלי ישראל. הם פחות מבינים מה זה יהדות ויותר בקטע של ישו שבא מישר...
