היום שאחרי - יום רביעי 15/12/21

 The aftetmath

עדיין לא מתעכל.

בשלישי בערב נכנסתי לשק שינה כשהאדרנלין עדיין היה גבוה אבל תשישות 1 אדרנלין 0. נרדמתי בעשר ולראשונה ישנתי ברצף עד רבע לחמש בלי התעוררויות והכי חשוב בלי רצון לפיפי..

קמנו מוקדם כי בתכנון ללכת ממחנה מילניום לשער מוואקה. מרחק של כ 13.5קילומטרים

התכנון היה לצאת בשש. יצאנו בשש שלושים וחמש. כל אחד עם כאביו ומכאוביו..

ההליכה בירידה היתה לא קשה מידי אבל לקראת הסוף השרירים צעקו:  די עם הארבע ראשי והתאומים, מה עם רחב גבי או דו ראשי... 

אני, אברהם ויעל הגענו לשער ב 11:35. שם חיכו הפורטרים וקיוסק שממתין למנצחים עם מחירים מופקעים לקולה או בירה או חולצת מסלול קילימנג׳רו 2021. קטע מוזר היה שאחד מהפורטרים קפץ עלי עם סבון ומברשת והתחיל לצחצח לי את הנעליים לפני שקלטתי מה קורה.. הנעליים נראות כאילו יצאו עכשיו מהחנות... מוזר. נתתי לו טיפ למרות שאני לא חושב שהוא ציפה לזה.

אז שתינו קולה ונרגענו והתחברנו לרשתות החברתיות ולווטסאפ. דנה ונדב הגיעו כמעט שעתיים אחרינו. היה להם הרבה יותר קשה.

ואז לתמונה המסורתית כל המדריכים והפורטרים והשמפניה (המתוקה להפליא). האמת מרגש. סוג של חבורה שעשתה משהו ביחד.

משם עלינו לג׳יפ שמסתבר שיהיה זה שייקח אותנו לספארי עם המדריך אבנעזר שהוא חמוד ברמות. דובר אנגלית (וגם איטלקית) ברמה גבוהה וסקרן ונלהב.

נסענו למשרדים של החברה. שם העברנו את הציוד שלנו מתיקי הטיול למזוודות שלנו. החזרנו את הציוד המושכר וישבנו למלאכת חישוב הטיפים למדריכים, טבח ופורטרים. קטע קצת לא נעים כי כולם עשו עבודה מדהימה ואם נותנים לאחד יותר זה על חשבון האחר. בסופו של דבר כ 324 דולר טיפים מכל אחד מאיתנו. גם נראה הרבה מאידך וגם הרגשנו שאולי זה לא מספיק. אבל כבר לא נשארו לנו דולרים.

נדב שטס לזנזיבר זכה לבדיקת קורונה מאותו רופא (דוקטור בראקה) שבדק את החברים מההתנדבות שנסעו בשבוע שעבר הביתה. 100 דולר...

משם פרידה מהפורטרים ומהמדריכים. אה רגע חלוקת תעודות רשמיות עם מספר רץ של כל אחד מאיתנו. למסגר יחד עם תעודת התואר הראשון שלי שכולם יראו. אתם יודעים איפה היא..

ופרידה ועוד צילומים ואנחנו כבר גמורים ומסריחים. אז נסענו לארושה. בדרך הורדנו את נדב בשדה התעופה. נפרדנו בחיבוקים ודמעות. לילה אחד בזנזיבר. גו פיגר.

אז המשכנו. אבנעזר עוד עצר בדרך להעביר איזה חבילה בבית החולים בארושה ואז עצירה בכספומט למשיכת מזומן כדי לשלם לספארי. כספומט ללא עמלות אבל באיזה שלב התעייף והפסיק להוציא כסף. שילמנו לפרנק וישבנו לאכול בפיצה האט.

אה. לפני כן קלטנו מהאוטו את שיר וזוהר מהמשלחת הולכים להם ברגל. קטע. נפגשנו בהמשך ליד הכספומט וליד פיצה האט שגם ליד איזה סופרמרקט ענק בשם Shoppers. אחרי הרבה מידי זמן הזמנו פיצה ענקית שחשבנו שלא תספיק לנו אבל כנראה הגבהים צמצמו את בית הבליעה שלנו ושבענו יחסית מהר.

הגענו למלון רק אחרי תשע בערב. מלון 2 כוכבים לא משהו. מלא רעש מתוך המלון ומחוצה לו. מתחת לחלון שלי חבורה של גברים שעבדה על המכונית שלהם עד אחרי חצות כולל זריקת מברגים וכלי ברזל על הרצפה והנעה של האוטו בפול גז. וגם מוזיקה וגם טריקת דלתות וגם רעש מהרחוב וגם זרם חלש מידי באמבטיה.

בקיצור לא מה שרציתי אחרי הטיפוס הקשה. אבל לפחות התקלחתי במים חמים והתגלחתי וצחצחתי שיניים. אז אחרי שניסיתי לישון התעוררתי בחמש בבוקר לקולו של התרנגול השכונתי...

ארוחת בוקר סבירה עם לחם טרי וחמאה!! ותיכף יוצאים לדרך.