ממשיכים - יום רביעי 8/12/21

 ועכשיו לאורח הבא שלנו

קמנו קצת יותר מאוחר. ארוחת בוקר באיזי בלי לחץ לצאת לבית הספר.

חילקנו המון בגדים ונעליים למקומיים.

נתנו טיפ גדול לסדאם, הנציג המקומי שליווה אותנו ופתר לנו את כל האתגרים.

פרידה בחיבוקים ודמעות לכל אחד מחברי המשלחת. הם הופתעו לראות אותי בוכה. אבל
אני די בכיין... 

עלינו להסעה. חמישה פסיכים כולל יעל שהחליטה להצטרף ממש לפני כמה ימים.... נסענו לבנק במושי. המכונה של הדולרים לא עובדת. אז צריך למשוך שילינגים.
בכל משיכה 400,000 שילינג. בסופו של דבר 5.6 מיליון שילינג. ערימותת.. ואז טפסים
ואז פקיד איטי. 2,327 דולר עבור יעל שהצטרפה רק לפני כמה ימים.

משם למשרדי חברת הנסיעות. תשלום ותדריך ארוך מהמדריכים. חטיב, בסטה וטוני.
מרגיש שאנחנו בידיים טובות.

אחרי זה בדיקת ציוד ורישום חוסרים. משם לחנות להשכרת ציוד. שם בילינו כמעט 3
שעות עד שכולם קיבלו את מה שצריך. קצת בלאגן יש בחנות(בסווהילית זה שאבאגאלהבה) חייב לומר. כשהגיע זמן התשלום המחירים היו קצת שונים ממה שג׳קסון אמר. אז התמקחנו ובסופו של דבר הורידו לנו 30 אחוז במחיר.

כבר שבע בערב ואנחנו רעבים ועייפים. אבל צריך לקנות סיר עבור יעל שומרת הכשרות
וצריך גרביים שהיו חסרות. אז עוד סיבוב בשוק הסואן של מושי. ממש ג׳ונגל. אין בכל השוק גרביים חדשות. רק משומשות.. אבל עוד חוויה לספר החוויות.

משם כבר אמרנו לפרנק שליווה אותנו כל היום שימצא משהו לאכול. אז פשוט התישבנו
במסעדה. שולחנות על צמיגים. שכנינו לשולחן אוכלים בידיים ואת השאריות פשוט
משליכים על השולחן וכמובן שותים תה עם חלב.

אנחנו הזמנו כל מיני מאפים מלוחים מטוגנים לא רעים בכלל. חלק אכלו אורז עם בשר לא
לעיס.

כל התענוג עלה 26 ש"ח כולל טיפ. מטורף.

משם למלון. מקלחת ולישון. הייתי גמור. אחד מזוגות המכנסיים שלי נעלם. כנראה
בכביסה. אסתדר עם השניים הנותרים.

אני עדיין לא מעכל. סוג של הדחקה. פועל בשיטת כל יום ביומו. כרגע מחכים להסעה.